פסק-דין בתיק ת"א 9107-06-09

כללי

1.         התובע יליד 19.9.1960, נפגע ביום 16.4.2008 בתאונת עבודה, במהלך וכתוצאה מעבודתו כנגר שכיר אצל מעבידו, הנתבע 1 (להלן: "התאונה"). תביעתו דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו בגין נזקי הגוף, אשר נגרמו לו עקב התאונה.

2.         בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, הנתבע 1 הינו הבעלים והמנהל של נגריה פרטית בשם "נגריית בתריס" והנמצאת בנצרת (להלן: "הנגרייה) ,מעבידו של התובע ומבוטח כדין, בביטוח אחריות מעבידים, על-פי פוליסה בת-תוקף (מס' 9065054/07), שהוצאה על-ידי הנתבעת 2.

3.         התאונה קרתה שעה שהתובע עבד בנגריה ותוך כדי חיתוך לוחות עץ (לייסטים) במכונת חיתוך/כרסום הנקראת "רוטר" (להלן: "המכונה"). פעולת החיתוך נעשית על-ידי מסור חשמלי מתכוונן (להלן: "המסור") והנמצא באמצע המשטח של המכונה (ת/1, נספח א'). בזמן החיתוך משכה המכונה את לוחות העץ והמסור פגע באגודל ידו הימינית של התובע, שהיא היד השולטת.

4.         לאחר התאונה, הובהל התובע לבית-חולים האנגלי בנצרת (להלן: "בית-החולים"). הוא נבדק בחדר המיון. הודגם חוסר עור באגודל. הוא אושפז במחלקה האורטופדית. ביום 21.4.2008 ,הוא עבר ניתוח להשתלת עור באגודל. השתל נקלט. ביום 24.4.08, שוחרר לביתו עם המלצה להמשך טיפול שמרני, טיפול פיזיוטרפי וריפוי בעיסוק.

5.         המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור של 10%, החל מיום 17.7.2008, לפי סעיף 75(1)(ב) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

6.         וכן, שילם המל"ל לתובע דמי פגיעה עבור תקופת אי-כושר לעבודה, מיום 17.4.2008 ועד ליום 16.7.2008, וגמלת נכות מעבודה. תגמולי המל"ל ששולמו לתובע בגין התאונה ולאחר שערוך להיום מגיעים לסך של 54,657 ש"ח.

7.         מומחה רפואי מטעם בית-המשפט, ד"ר דוד גורדון - אורטופד, מנתח וכירורג כף יד (להלן: "המומחה") בדק את התובע וקבע לתובע, בחוות דעתו (מיום17.11.2011), כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות רפואית יציבה ומשוקללת בשיעור של 19%, כדלקמן:

10% - לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות, בגין צלקת מכאיבה ומכערת באגודל יד ימין;

10% - לפי סעיף 31(4)(א)(II) לתקנות, בגין שיתוק חלקי ובצורה קלה של עצב מדיאני מצד ימין.

טענות הצדדים

8.         התובע טוען, כי הנתבע אחראי לתאונה ולנזקיו. הנזק נגרם על-ידי המכונה, שהיא דבר מסוכן, ועל הנתבעים הראיה שלא היתה לגביה התרשלות מצד הנתבע, שיחוב עליה, והכל לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה"). וכן, טוען התובע, כי במקרה דנן יש תחולה לכלל "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודה. לחילופין, מבסס התובע את עילת תביעתו על שתי עוולות: הרשלנות - לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה.

9.         כאמור, טוען התובע, כי הנתבע או שליחיו התרשלו כלפיו וגרמו לתאונה ולנזקיו. רשלנות  הנתבע  התבטאה, בין השאר, במעשים ובמחדלים כדלקמן:

א.        לא הנהיג שיטת עבודה בטוחה ובטיחותית ולא דאג לקיומה;

ב.         לא הדריך את התובע ולא הזהירו מפני הסכנות הכרוכות בעבודתו והצפויות לו ולא פיקח על עבודתו של התובע בדרך המגינה את בטחונו ושלומו;

ג.         לא הציב במקום העבודה וליד המכונה שלטי אזהרה והדרכה מתאימים ומובנים בדבר עצם ומקום קיומם של סכנות ומפגעי בטיחות ובדבר השימוש בציוד מגן אישי;

ד.         לא מינה ממונה על בטיחות או מנהל עבודה או מפקח על עבודה כלשהו,שהם בעלי הכשרה ומיומנות הנדרשים לביצוע התפקיד;

ה.        לא גידר לבטח את המכונה בכלל והמסור בפרט .לחילופין, לא התקין בהם התקני בטיחות אוטומטיים;

ו.         לא סיפק לתובע אמצעי מיגון או ציוד מגן אישי לשם הגנה על איברי גופו מפני הסכנות הכרוכות בביצוע עבודתו על המכונה;